טראקפה

את דרכה המקצועית, התחילה רעות ברפת המשפחתית, שם תפקדה כרפתנית במשך 15 שנים. על אף האהבה הגדולה שלה לעבודתה, בשלב מסוים החליטה ללכת ללמוד קונדיטוריה באסטלה. "תמיד הייתה לי חיבה למתוקים", היא מסבירה. "באיזשהו שלב הבנתי שאני אוהבת מאוד את התחום הזה ושאני טובה בו, אז החלטתי ללמוד אותו באופן מקצועי".

כשסיימה את לימודיה לפני שנים, רצתה רעות להתחיל למכור עוגות וניצת בה הרעיון להקים עגלת קפה, עוד לפני שהפורמט הפך לקונספט כה מוכר בארץ. איכשהו הרעיון והחלום נגוזו, אך הם חזרו והפציעו שנים רבות אחר כך, בתקופת הקורונה. "באחד הסגרים ביליתי יותר זמן ביקב בבעלות הוריי, ובמקביל קונספט עגלות הקפה התחיל לתפוס תאוצה בארץ, וככה עלה הרעיון להקים עגלת קפה באזור היקב", היא מספרת. "ביקשתי מבעלי לבנות את העגלה, ואז פניתי להורים שלי וביקשתי למקם אותה בין כרמי הענבים שביקב. הם אמרו: רק חיכינו שתגידי".

עגלת הקפה אפשרה לרעות לשלב בין האהבות הגדולות שלה: קפה איכותי, מאפים טעימים ואירוח, אהבות שניכרות היטב הן בתוצרי העגלה והן בשירות הטוב ובשמחת החיים במקום. "רציתי לייצר מקום שנראה אחרת ומרגיש אחרת. הייתה פה גם מחשבה על הלקוחות של היקב, ששותים יין ואוכלים גבינות ורוצים לסיים את הארוחה עם קפה טוב, או על לקוחות שרק רוצים לקנות יין, לשתות אותו בעגלה ולהרוויח שתי ציפורים במכה אחת", היא מסבירה. "בסופו של דבר, האוכל והקפה הרבה יותר טעימים כשאפשר לאכול ולשתות אותם במקום יפה ונעים, שהאווירה בו שלווה ומיוחדת".