במסגרת השירות הלאומי שלה עזרה מרים למשפחה שהתגוררה אז במאחז שדה אפרים לבדה. תפקידה של מרים היה לטפל בילדים הקטנים כשאמם לאה זאב ז"ל חלתה. ביחד עם לאה, חלמה מרים על הקמת מתחם אירוח ביום מן הימים. כשלאה נפטרה, התוכניות קיבלו צורה חדשה.
"לאה ממש אהבה לארח, ורצתה שנעשה את זה ביחד, אבל למרבה הצער היא הלכה לעולמה" משתפת מרים. כחצי שנה לאחר מכן, בעלה של לאה הקים במקום מתחם אירוח עם מבנה לזכרה של לאה הנקרא "באוהל של לאה". עגלת הקפה של מרים ובעלה אייל נמצאת במתחם.
"במתחם עצמו יש מרחב לאירוח קבוצות ומתקיימות בו סדנאות שונות כמו שזירת פרחים, צריבה בעץ, ועוד" משתפת מרים. "הנוף מפה מדהים ובמרחק כמה דקות הליכה יש מעיין יפהפה".
תפריט העגלה כולל לחמי מחמצת ייחודיים ובריאים, אותם מכינה מרים בעצמה, לצד פיצות ומנות מגוונות אחרות, שמספרות את סיפור ההחווה החקלאית. "אנחנו קוראים למנות הללו 'מקומי' כי אלו דברים שאנחנו מכינים כאן" מסבירה מרים.
בין המנות המקומיות ניתן למצוא, למשל, את "מגש שדה אפרים" שכולל את לחם המחמצת של מרים, לצד מטבלים, גבינות וחומרי גלם טריים נוספים, שמשתנים בהתאם לעונות השנה. "זה מגש של פינוקים, שהוא בעצם ארוחת בוקר שכולה טריות" משתפת מרים.
בסמוך לעגלת הקפה יש גינה גדולה, פינת חי ועצים שמעניקים צל נעים. "העגלה נמצאת בחווה בתוך מקום יפהפה" אומרת מרים, "הקמנו מקום שאפשר לבוא אליו, לאכול ולשתות בו וליהנות ממה שלחקלאות המקומית יש להציע. מגיעים לפה תושבי האזור וגם אנשים מכל חלקי הארץ", מסכמת מרים.