החלום לפתוח עגלת קפה ליווה את דוד ואחיו יהודה במשך שנים. "אחי ואני דיברנו כל הזמן על הרעיון של הקונספט החברתי והנגיש של עגלת קפה, מקום קטן בלב הדרך שבו עוצרים, שותים, מתחברים," משתף דוד. במהלך השנים כל אחד מהם הלך לכיוון אחר. יהודה הפך ללוחם בצנחנים, סיים קורס קצינים, והיה קב"ן ביחידות השדה הקשוחות ביותר, אדם רגיש ומכיל, מוערך בכל מקום ששירת. דוד הלך לעולם העסקי והקים חברה.

בעשור האחרון לחייו של יהודה, השניים התקרבו והחליטו להגשים את החלום המשותף להקים עגלת קפה. דוד ויהודה בנו תכנית עסקית, מצאו מיקום והתכוונו לצאת לדרך. חודש לפני ההקמה, יהודה נפטר מקריש דם. "הרעיון נשאר בליבי כמו צוואה," מספר דוד. תחילה דוד הוציא שיר שכתב יהודה לאוויר העולם, ואז גוייס לשירות המילואים במלחמת חרבות ברזל. כשיצא מסבב מילואים קשה בלבנון החליט שזה הזמן להוציא את החלום לפועל. "היו הרוגים ופצועים לידי. כשיצאתי בשלום הרגשתי שזאת הזדמנות שקיבלתי והחלטתי להקים את העגלה."

כך נולדה "קפה יודה", עגלה שמגשימה את הרוח של יהודה וממוקמת בלב בוסתן השמונה, אתר הנצחה לשמונת לוחמים שנפלו בבינת ג'בייל, במלחמת לבנון השנייה. מתחת לעצי בוסתן, לצד טרקטוריסטים, חיילים ותושבים, נוצרת אווירה שהיא הרבה יותר מקפה.

בימי שישי המקום מתעורר לחיים: יש מאפים מושקעים, כריכים, טוסטים ועוד. הכל נבחר בקפידה, "מהלחם ועד הקרואסון", מדגיש דוד.

העגלה ממוקמת על כביש 443,  בין ירושלים לתל אביב, ונמצאת בנקודה אסטרטגית שמאפשרת לעצור לקפה איכותי בדרך. "אנשים אומרים לנו שהמקום הזה מציל אותם: פינה של אוויר, טעם וחיבוק באמצע הדרך," הוא משתף. והכי חשוב, זה מקום שמזמין את כולם: דתיים, חילונים, חיילים, מתנחלים, משפחות. כולם יושבים יחד, בלי מחיצות. "זה בדיוק יהודה, אדם שחיבר בין אנשים. לא שפט אף אחד. רק אהב."