מגפת הקורונה שהביאה לקריסה וסגירת מסעדות רבות ברחבי הארץ, גרמה לשגשוג בענף חדש יחסית בארץ – עגלות הקפה. הריחוק החברתי והגבלות משרד הבריאות הובילו אנשים לחפש פתרונות לישיבה בחוץ, שיאפשרו להם לשבור את השגרה, לצאת קצת מהבית, ולפגוש את הקרובים והחברים בצורה בטוחה, טעימה, ומהנה. הסיבות האלה ואחרות, הביאו לפריחה של עגלות קפה קטנות במושבים, בצידי דרכים ראשיות ובפינות קסומות בטבע. הן יצרו סביבן אווירה קהילתית שוקקת חיים, אלטרנטיבה לערוך “דייט”, אופציה לעצור בנסיעה לעבודה או בדרך לטיול, מקום המספק בזמן קצר ובפשטות משקאות ואוכל איכותיים, וחוויה נעימה לגוף ולנפש בסוף רכיבת מסלול אופניים. גם עגלות הקפה הוותיקות שקמו עוד לפני המגפה חוו פריחה כלכלית חסרת תקדים.
בעלי עגלות הקפה לרב פועלים באופן יחידני, או כעסק משפחתי, ולכן הן ממש ״הצגה של איש אחד״ במובן מסוים, ולוקחים את התואר ״עצמאי״ לגבהים חדשים. הבעלים הם אלה שמגישים את האוכל והשתייה, עובדים מול ספקים, מנהלים את פרסום ברשתות החברתיות, וכל דבר שתורם להצלחה של העגלה נופל תחת אחריותם, בניגוד למסעדה או בית קפה בהם יש לרב מספר עובדים ושותפים הנושאים יחד בנטל. גם אם זה לא נראה מהצד, אחראיות רבה מוטלת על כתפיהם של בעלי העגלות.
אופטימיות בזמן משבר
המודל הזה הוא אולי אחת הדרכים היחידות שבהן אפשר להחזיק עסק למכירת קפה בתקופת הקורונה, תוך שמירה על ההגבלות השונות, הנחיות הריחוק החברתי, ללא התקהלות במקומות סגורים, וכל זאת בהשקעה כלכלית נמוכה יחסית לבתי קפה רגילים. ענף המסעדנות הוא אחד התחומים שספגו את הנזק הכבד ביותר בעקבות מגפת הקורונה. המצב והעובדה שהרבה אנשים איבדו את העבודה שלהם, המועצות בארץ החליטו להעניק מספר גדול יותר של רישיונות רוכלות, ואפשרו לעשרות אנשים ומשפחותיהם להתפרנס בכבוד בזמן משבר כזה, לצד הגשמת חלום.
משבר הקורונה גרם לאנשים רגע לעצור, לחשוב, ולבחון מחדש את הקיים בכל תחומי חייהם, כולל תעסוקה. המשבר גרם לרבים להיזכר מחדש במה רצו לעסוק פעם כשהיו צעירים, בחלומות ובשאיפות שלהם, בדברים שהם אוהבים לעשות או ברעיונות שחשבו עליהם בעבר אך מעולם לא מימשו אותם. אנשים רבים נאלצו בשל, חוסר פרנסה או ממקום של לקיחת החלטה שקולה, לנסות להמציא את עצמם מחדש, מה שפעמים רבות הוביל גם לשינוי בעבודה או בפרנסה. חישוב המסלול מחדש הוביל אנשים רבים לעזוב את המקצוע הקודם שלהם ולהקים עסקים חדשים. חלקם היו שכירים במשך שנים ועברו שינוי עצום במעבר לתעסוקה עצמאית. במובן מסוים משבר הקורונה היווה קרש קפיצה להתפתחות אישית, בכך שאנשים בחנו מחדש את המקצוע שלהם, האושר שלהם, והשאיפות שלהם. למרות שבחלק מן המקרים זה נבע גם משיקולים כלכליים, יש שראו את אווירת חוסר היציבות אפילו כלפי מקצועות ״בטוחים״ או ״קונבנציונליים״ כמקפצה שנתנה להם אומץ לחפש מקצוע מספק יותר, לממש את עצמם ולהיות מחוברים לעשייה שלהם.
אנשים רבים שהיו שכירים ויצאו לחל”ת בזמן הקורונה החליטו לא לחזור לעסוק במקצוע הקודם שלהם, לאזור אומץ ולמצוא דרכים אחרות ומתגמלות יותר להתפרנס או להפוך לעצמאיים. בעלי עגלות קפה רבים הגיעו למסקנה שהם אוהבים לארח, לבשל או פשוט לעבוד בסביבה יותר אנושית וקלילה, ולכן בחרו להקים עגלת קפה שמאפשרת להם לממש ביום יום את כל אלה.
פתרון חברתי בתקופה מבודדת
בעוד שבחו״ל רוב האנשים לוקחים את הקפה שלהם לדרך, הישראלים הם במובן מסוים חברתיים יותר. הם אוהבים לשבת, לקחת עצירה לרגע ממרוץ החיים, להירגע עם נוף יפה פסטורלי, להיפגש עם חברים או בני משפחה ולהנות מהחוויה שכל עגלת קפה מספקת כזו או אחרת. בזמן המגיפה ומגבלותיה הקושי העיקרי היה חוסר האפשרות לערוך מפגשים חברתיים בבתים. לפעמים מפגשים כאלה אפילו נדמו כזיכרון רחוק. זה היה, ועדיין הינו, אחד היתרונות הגדולים ביותר של עגלות הקפה! הן לא רק אפשרו ומאפשרות מכירה או קניה של משקאות ואוכל, אלא מהוות סיבה לא פעם למפגשים חברתיים שוקקים ואפשריים בקלות יחסית. עגלות קפה שהוקמו ביישובים באזור השרון למשל, הפכו למקומות של מפגשים חברתיים של ממש, שהורכבו ברובו מקהל יעד הגר בקרבת מקום. מפגשים אלה הצליחו לשמור על הקהילתיות וכל תחושת “הביחד” בתקופה כל כך מבודדת וקשה נפשית.
מלבד האווירה החברותית והקלילה, היתרון הגדול של עגלות הקפה טמון גם בחזרה לפשטות שהובילה הקורונה בתקופה שבה שום דבר לא נראה מובן מאליו, להעריך את הרגעים והדברים הקטנים בחיים. המגפה גרמה לנו להבין שלפעמים כל מה שצריך זה כוס קפה טובה, נוף יפה וחברה נעימה במקום לרדוף אחרי ריגושים או מסעדות יוקרה. היא לימדה אותנו שהיופי טמון בפשטות, בשלווה ובקרבה ליקרים לנו, ושממש לא צריך ללכת עד קצה העולם בשביל להרגיש סיפוק ומימוש עצמי.
